כל אחד, וכוס התה שלו.

אצלנו בסרמוני תה אנו מבינים שלכל מקום בעולם יש את דרכו הייחודית להכין כוס תה. (היסטוריון האוכל) גיל מרקס בדק את נורמות הכנת והגשת התה בעולם. נשמח לשמוע איך אתם מכינים את כוס התה שלכם! תהנו

חלק מההבדלים בין הכנת והגשת כוס תה במקומות שונים ברחבי העולם ידועים לכל. יש כאלו המעדיפים תה ללא תוספות ויש כאלו שאוהבים להוסיף סוכר או טיפה לימון. בבריטניה בדרך כלל מוסיפים דבש וחלב. במזרח אירופה ממתקים את התה בכפית גדושה ריבה. תה מנטה פופלרית במיוחד באזורים מסויימים במזרח התיכון. רוסים וערבים מעדיפים לשתות את התה שלהם בכוסות מזכוכית ולעומתם אסייתים ובריטים מעדיפים להשתמש בספלים עשויים פורצלין או חרסינה.

באמצע המאה ה-18, רוסיה החלה לייבא תה מסין על שיירות גמלים. אולם רק במאה ה-19, לאחר הקמת תעשיית הסוכר, יעול אמצעי התחבורה והתפשטות ה'סאמובר' הוא המיחם החל התה להתפשט והפך למשקה חברתי דומיננטי ברוסיה ובמקומות רבים במזרח ארופה. ה'סאמובר' (הלקוחה מרוסית, מורכבת משתי מילים, סאמו- עצמי ו-ורית-להרתיח, כלומר 'הרתחה עצמית') איפשר להשאיר מים רותחים לאורך זמן. בתקופה שלפני לואי פסטר אנשים רבים הרגישו כי הרבה יותר בטוח לשתות מים מורתחים ולכן העדיפו לשתות תה על פני מים.

באוזבקיסטן, שותים תה ירוק (קוק צ'ה) שהוכן במיחם, בסוף כל ארוחה ולעיתים תכופות גם בין ארוחות. אורחים בבית אוזבקי יקבלו קבלת פנים מלכותית, יוגש להם תה ירוק ולאחר מכן 'דסטרקאן' (מגש תצוגה) מלא בכל טוב הכולל ממתקים, מאפים, פירות ייבשים ושקדים. בערים, ה'צ'ייקנה' (בית-תה) נמצא מעבר לכל פינת רחוב. ניתן לראות את האוזבקים יושבים ב'צ'ייקנה' על כריות או על יד שולחנות נמוכים בכל שעות היום והלילה, לוגמים תה ירוק, מנשנשים 'סמסאס' (מאפים ממולאים) או מתוקים אחרים, משוחחים ומשחקים שש בש.